1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט יגאל גלם; בל' 39258-04-10), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.7.2009 (להלן:
הוועדה). הוועדה קבעה בהחלטתה, כי למבקש נכות יציבה בשיעור 0% בתחולה מיום 21.10.2007.
הרקע העובדתי
2. המבקש נפגע בתאונת דרכים במסגרת עבודתו ביום 20.7.2007. לטענת המבקש, במהלך התאונה נפגע באזור הגב, הפנים וכתף ימין.
3. הוועדה מושא הבקשה התכנסה ביום 5.7.2009 ולאחר ששמעה את תלונותיו וערכה לו בדיקה קלינית, קבעה בין היתר כדלקמן:
"ללא סימני דלדול שרירים בגפיים עליונות היקף זרוע ימין 1+ ס"מ בהשוואה לזרוע שמאל. כוח גס ותחושה שמורים. החזרים תקינים ושווים בכל התחנות. תנועתיות כתף שמאל ללא הגבלה. ללא סימנים של דלדול שרירים בחגורת הכתף. תנועתיות כתף ימין ללא הגבלה. ללא סימנים של דלדול שרירים בחגורת הכתף. הרמת היד מעל גובה הכתף באופן סביל ופעיל. תנועה סיבובית חיצונית ללא הגבלה. בסיבוב חיצוני מגיע לגובה חוליות
L1-L2
". בסעיף הסיכום והמסקנות התייחסה הוועדה לבדיקה הקלינית שערכה כמו גם לבדיקת אולטרסאונד מיום 29.10.08, וקבעה כך:
"
כאבים בכתף ימין עם קרע של 1 ס"מ בגיד סופרא ספינטוס, בדיקת
U.S
נלקחה כבדיקת עזר בלבד ללא ביטוי קליני כמו שקיים קרע גם בצד שמאל ללא הגבלה וכאבים בכתף. הוועדה דוחה את הערר, וקובעת כי לא נותרה נכות בגין התאונה הנדונה". על החלטת הוועדה הגיש המבקש שתי הודעות ערעור לבית הדין האזורי.
ההליכים בבית הדין האזורי ופסק הדין
4. במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 14.2.2010 בערעור הראשון (בל' 5249-09-09), הציע ב"כ המבקש כך:
"התייעצתי עם רופא שאמר שיש קרע בשריר וזה דבר שמחייב אחוזי נכות. אבקש 7 ימים
כדי לעשות בדיקות מחדש ולבדוק את עניין הקרע בשריר" (ההדגשה שלי ר.ר
.). על כך השיב ב"כ המוסד באלה המילים:
"אני מוכן שבשלב זה הערעור יימחק ואם בעתיד, תוך 60 ימים, יהיה למערער אפשרות להציג ממצא הדמייתי שמעיד על קרע בשריר שקדם למועד הוועדה, אני אסכים להחזיר את עניינו בחזרה לוועדה באותו הרכב שתתייחס לאותו ממצא הדמייתי, ככל שיוגש". בתגובה הודיע ב"כ המבקש: "
אני מוכן שבשלב זה הערעור יימחק ואם בעתיד, תוך 60 ימים, יהיה למערער אפשרות להציג ממצא הדמייתי שמעיד על קרע בשריר שקדם למועד הוועדה, אני אסכים להחזיר את עניינו בחזרה לוועדה באותו הרכב שתתייחס לאותו ממצא הדמייתי, ככל שיוגש"
.
לאחר הדברים האלה ניתנה החלטת בית הדין האזורי בדבר מחיקת הערעור בהסכמה (להלן-
פסק הדין הראשון).
5. בחלוף יותר מחודשיים שלח ב"כ המבקש הודעה למוסד, בה הוא מבקש להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה על סמך בדיקת הדמייה מיום 29.10.2008, ובהתאם לפסק הדין המוסכם. בד בבד, הגיש המבקש הודעת ערעור לבית הדין האזורי, בו הוא מבקש לערער על החלטת הוועדה מיום 5.7.2009 וזאת על סמך בדיקת ההדמייה מיום 29.10.2008 (להלן:
ההליך השני).
נימוקי הערעור לגופו של עניין, זהים לנימוקים שהוגשו במסגרת ההליך הראשון בפני בית הדין האזורי.
6. במסגרת הדיון בהליך השני, טען המבקש בבית הדין האזורי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, וכי קיימת הצדקה להגשת הערעור בשנית בהתאם להסכמת הצדדים בהליך הראשון על יסוד בדיקת ה-US.
המבקש טען, כי יש לפרש את הסכמת הצדדים מיום 14.2.2010 ככזו המאפשרת להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה על סמך בדיקת ההדמייה מיום 29.10.2008 (שהומצאה למבקש לפי טענתו רק לאחר פסק הדין המוסכם). המבקש טען כי לכך התכוון כאשר נתן את הסכמתו בהליך הראשון, ולכל היותר מדובר באי הבנה של המוסד. לטענת המבקש אין לקבל את פרשנות המוסד כי ההסכמה הייתה להמצאת בדיקת הדמייה חדשה. העובדה היא שפנה בסמוך לאחר הסכמת הצדדים למוסד בבקשה לקבלת בדיקה זו, ומשקיבלה פנה שוב למוסד בבקשה שיוחזר עניינו של המבקש לוועדה. כמו כן, טען המבקש כי מדובר בחוק סוציאלי ומשכך אין לשים לב לאיחור בהגשת הבדיקה ואין לקבל את טענת ההתיישנות או טענת מעשה בית דין.
7. המשיב טען בבית הדין האזורי, כי משלא הציג המבקש תוך 60 יום בדיקת הדמייה חדשה אשר יכולה להעיד על פציעת כתף של המבקש, אין להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה, וזאת בהתאם לתנאי כפי שנקבע בפסק הדין המוסכם. כמו כן, חלה התיישנות בהליך השני על הגשת הערעור בשנית או השתק עילה. עוד טען המוסד, כי בדיקת ההדמייה כבר הוצגה בפני הוועדה אשר נתנה עליה את דעתה, והבדיקה אף הוצגה בהליך הראשון בבית הדין האזורי. משכך, ברי כי אין היגיון בפרשנותו של המבקש להסכמת הצדדים, ובוודאי שהמוסד לא התכוון לאפשר את החזרת עניינו של המבקש על סמך בדיקה זו, אחרת היה מסכים לכך כבר בהליך הראשון.
8. בדחותו את ערעור המבקש, קבע בית הדין האזורי כי מדובר בערעור זהה לזה שהוגש במסגרת ההליך הקודם שנדון לגופו בפני שופט בית הדין, ובסופו הגיעו הצדדים להסכמות. לפיכך מנוע המבקש מלהגיש את הערעור פעם נוספת כפי שהוא מבקש לעשות. זאת משלא הוגשה בדיקה חדשה המצדיקה החזרת עניינו של המבקש לוועדה כפי שנקבע במסגרת פסק הדין המוסכם באותו הליך.
בית הדין האזורי מוסיף ומציין לגופו של עניין כי תוצאת בדיקת האולטרסאונד מיום 29.10.2008 הונחה לפני הוועדה, והוועדה התייחסה אליה באופן מפורט. מאחר שעל פי החלטת הוועדה, הממצא העולה מהבדיקה הוא קרע בגיד ולא בשריר, ממילא מסמך זה אינו עונה על האמור בהסכמת הצדדים בדיון מיום 14.2.2010.
הבקשה
9. המבקש טוען כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי שקיבל את פרשנות המשיב, לפיה נדרש המבקש להמציא בדיקת הדמייה
חדשה
, כתנאי להחזרת עניינו של המבקש לדיון בוועדה.
לטענת המבקש, הסכמת הצדדים בהליך הראשון ברורה, ולפיה היה המבקש יכול להציג בדיקות אשר יתמכו בטענותיו, לצורך החזרת עניינו לדיון בוועדה. פרשנות אחרת לפסק הדין המוסכם מקורה באי הבנה. המבקש מעיד על כך כי כל כוונתו הייתה להסתמך על בדיקת ההדמיה מיום 29.10.2008 המלמדת באופן חד משמעי כי יש להעניק אחוזי נכות לפי סעיף 42(1)(ד), וכי כיצד יכול היה להציג מסמך אחר שלא היה כבר בפני הוועדה, כאשר כל תיקו הרפואי של המבקש היה בפניה. בנוסף לדברים אלו, לטענת המבקש, המוסד היה מנוע מלהציע את ההסדר בפסק הדין המוסכם מאחר שבכך המוסד שם עצמו כפוסק רפואי בניגוד לתקנות.
כמו כן, המבקש טוען לגופם של דברים, כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין הפירוש הנכון שיש לתת לסעיף 42(1)(ד) שלפי לשונו אין דרישה נוספת להגבלה בתנועות
. ככל שבקשה זו לא תתקבל תמנע למעשה מהמבקש הזכות לקיומו של דיון לגופם של דברים בעניינו.
ההכרעה